למה ככה אוכלים?

"האם אכלת אי פעם את החתיכה האחרונה של עוגת שוקולד קשה,יבשה,למרות שטעמה היה טעם קרטון עם ריח שוקולד?
האם גמרת אי פעם את תכולתה של שקית טוגנים,
למרות שהיה קרים, רכים ורטובים?
קשה לענות על שאלות כאלה.
למה אנחנו אוכלים יותר מידי גם כשהאוכל לא טעים לנו?"

כך נפתח הספר "אכילה בהיסח הדעת" של ד"ר בריאן וואנסינק, פרופסור לשיווק ולמדעי התזונה באוניברסיטת קורנל (ני-יורק, ארה"ב).

מה מיוחד בספר הזה?
קודם כל צחקתי המון.
ד"ר וואנסינק מנהל מעבדת מזון באוניברסיטה בה הסטודנטים באים לאכול, כשהם יודעים שזו מסעדה שבודקים בה דברים אבל לא יודעים מה הניסוי בכל פעם, ולרוב זה לא מעניין אותם כי הם רוצים אוכל חם ומזין.
הניסויים (שבדרך כלל שפכו אותי מצחוק בשל הפשטות שלהם ובשל ההומור הרב של הד"ר) שעורכים שם מודדים מדוע אנו אוכלים בצורה שאנו אוכלים.

לאחר שנים של מחקר, השורה התחתונה של הספר היא זו:אותם הפרמטרים משפיעים על כולם.
גם אם אתם חושבים "זה לא משפיע עליי..." זה כן.

הנה דוגמא לניסוי:
בערב מסויים 62 סטודנטים הוזמנו לאכול מרק במסעדה-מעבדה.
הם ישבו כל פעם בשולחן אחד מיוחד, 2 מול 2 ואכלו מתוך קערות מרק של 500 מ"ל.
מדוע מיוחד? כיוון ששתי הצלחות מרק בצד ימין היו מחוברות לשולחן, ונקדח בהן ובשולחן חור.
אל החור היתה מחוברת צינורית שהובילה לסיר מרק גדול שהיה מורם מעל לשולחן.
כל פעם שהסטודנט אכל, הקערה התמלאה לבדה מחדש ללא ידיעתו בעזרת כוח הכבידה.
מולם ישבו 2 שאכלו מאותה קערה ללא צינורית.

לאחר 20 דקות של אכילה (ושיחה קולחת) הופסקה הארוחה.
הסטודנטים נשאלו כמה קלוריות אכלו לדעתם.
אלו עם הקערות הרגילות אכלו בממוצע 250 מ"ל.
אלו עם הקערות המתמלאות אכלו בממוצע 420 מ"ל.
כולם אמרו שהמרק היה טעים וממלא, למרות שחלק אכלו פי 2.
וכולם חשבו שאכלו כ 127 קלוריות, למרות שחלק אכלו כמעט פי 2 קלוריות.
מעניין לא?
ואני מעז לנחש שגם אני הייתי נופל בפח.

מאז שקראתי את הספר הזה גיליתי שאני הרבה יותר דומה ל"המון" מאשר שונה ממנו.
זה קצת מדכא, אבל בזכות הספר גיליתי כמה שיטות פשוטות להמנע מאכילה מיותרת.
אני מזהיר אתכם מראש: רוב הטיפים יראו לכם ברורים, פשוטים ואפילו טפשיים.
אבל...מזכיר לכם את המסקנה של המחקר: גם אם אנחנו חושבים שאנו יודעים... זה עדיין משפיע עלינו:

1. ראו את המזון לפני שאתם אוכלים – הניחו את המזון על הצלחת ואל תאכלו ישירות משקית, מקופסה או מכלי הבישול.
2. ראו את המזון בזמן שאתם אוכלים – מעניין כי אם אנו רואים כמה כבר אכלנו או שתינו (משאירים את הבקבוקים הריקים על השולחן, או את עצמות כנפי העוף האכולות) יש נטייה ברורה לאכול פחות...
3. הקטינו את מידות הקופסאות והשקיות – ככל שהאריזה ממנה תשפכו מזון אל הצלחת גדולה יותר, כך תאכלו יותר. באופן סטטיסטי תאכלו 20%-30% יותר מרוב סוגי המזון.
4. הקטינו את מידת הצלחות, הקערות והכוסות – אנו נוטים למזוג 30% יותר לכוס רחבה מאשר לכוס צרה. נשמע טיפשי? זה הוכח מחקרית!

אוקי, עכשיו ממליץ לאמץ את אחד הרעיונות פשוטים ולרוץ איתו.
חישבו על זה – אם אתם אוכלים בממוצע 20% פחות בכל ארוחה ועדיין שבעים, אתם לא עולים במשקל 20% בממוצע בכל שנה...הכולסטרול, הטריגליצרידים, הסוכר והעייפות כולם נשארים בריאים ותקינים...
ועכשיו אתם - ספרו לי כאן על השיטות שלכם להימנע מאכילה מיותרת.
כדי שכ-ו-ל-ם (שחושבים דומה מאד אליך)
יוכלו לגלות איך לשמור על משקל תקין,
לרדת במשקל ולמנוע סיבוכים בעתיד!
נ.ב הספר מומלץ מאד למי שרוצה לרדת במשקל, ולמי שרוצה לדעת עוד על מה מפעיל אותנו...ותודה ענקית למאשה מטיס-שריד שהעבירה אליי את הספר, ביחד עם עוד לפחות 50 נוספים...
הנה הלינק לספר המיוחד והמרגש של מאשה "המזון כמשל" – על התמודדות עם בעיות אכילה
המקור לבלוג:  "אכילה בהיסח הדעת – מדוע אנו אוכלים יותר ממה שנדמה לנו", ד"ר בריאן וואנסינק.
                      הוצאת פוקוס 2007 (תרגום – יהודית ברלב)