מבצע המתכונים הגדול

אמיתי עם ה"מתכון" האהוב עליו - יוגורט עיזים!

אני רוצה לשאול אתכם שאלה

על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את צמד המלים: ראש השנה?
אני (איך לא?) חושב על אוכל.

בשבילי ההכנות, הסדר והנקיון בבית היו תמיד רק תרוץ כדי להגיע אל הארוחה הנכספת.
אני נזכר בקדחתנות הרבה שאפפה את השכונה, הפחים תמיד עלו על גדותיהם בתקופה זו, שואבי האבק הרעישו, תעשיית חומרי הניקוי גרפו קופה ובעיקר כולם החלו להתכנס פנימה.
הביתה.  לנקות, לרחוץ ולקרצף.

אבל יותר מכל עניין אותי מה אוכלים.
אני זוכר שחיכיתי לארוחת החג, והשתדלתי לא לאכול הרבה באותו היום.
ותמיד הייתי מגיע "מורעב" לארוחה.

ולשם כך, בשבוע הבא אשלח לכם כמה טיפים שעוזרים לי לה רגוע ונינוח לארוחה חשובה,
בין אם זו ארוחת חג, שבת או ארוע...

ועכשיו אני מכריז על מבצע המתכונים הגדול!
אז מה בתפריט?
זה המקום לחלוק את המתכונים הכי מוצלחים שלכם לארוחות החג הרבות של ראש השנה –
ספרו לנו הכל!
את מאחרי הקלעים של המתכון
מהיכן הגיע אליכם ומי לימד אתכם
וכמובן איך מכינים וטיפים לבישול...

כמה הנחיות: זהו אתר המקדם תזונה בריאה (ולאו דווקא צמחונית) אז בבקשה לשלוח מתכונים עם אוריינטציה בריאה כלומר – ללא אבקת מרק, קמח לבן, סוכר לבן, שמן מעובד...

וככה כדי להוסיף לאווירת החג המבצע מתובל בפרס בשווי 100 ש"ח –
פורמולת צמחי מרפא בהתאמה אישית במתנה למתכון המעניין (והטעים) ביותר

מחכה למתכונים שלכם... ומידי פעם אוסיף כמה מתכונים שלי...

למה ככה אוכלים?

"האם אכלת אי פעם את החתיכה האחרונה של עוגת שוקולד קשה,יבשה,למרות שטעמה היה טעם קרטון עם ריח שוקולד?
האם גמרת אי פעם את תכולתה של שקית טוגנים,
למרות שהיה קרים, רכים ורטובים?
קשה לענות על שאלות כאלה.
למה אנחנו אוכלים יותר מידי גם כשהאוכל לא טעים לנו?"

כך נפתח הספר "אכילה בהיסח הדעת" של ד"ר בריאן וואנסינק, פרופסור לשיווק ולמדעי התזונה באוניברסיטת קורנל (ני-יורק, ארה"ב).

מה מיוחד בספר הזה?
קודם כל צחקתי המון.
ד"ר וואנסינק מנהל מעבדת מזון באוניברסיטה בה הסטודנטים באים לאכול, כשהם יודעים שזו מסעדה שבודקים בה דברים אבל לא יודעים מה הניסוי בכל פעם, ולרוב זה לא מעניין אותם כי הם רוצים אוכל חם ומזין.
הניסויים (שבדרך כלל שפכו אותי מצחוק בשל הפשטות שלהם ובשל ההומור הרב של הד"ר) שעורכים שם מודדים מדוע אנו אוכלים בצורה שאנו אוכלים.

לאחר שנים של מחקר, השורה התחתונה של הספר היא זו:אותם הפרמטרים משפיעים על כולם.
גם אם אתם חושבים "זה לא משפיע עליי..." זה כן.

הנה דוגמא לניסוי:
בערב מסויים 62 סטודנטים הוזמנו לאכול מרק במסעדה-מעבדה.
הם ישבו כל פעם בשולחן אחד מיוחד, 2 מול 2 ואכלו מתוך קערות מרק של 500 מ"ל.
מדוע מיוחד? כיוון ששתי הצלחות מרק בצד ימין היו מחוברות לשולחן, ונקדח בהן ובשולחן חור.
אל החור היתה מחוברת צינורית שהובילה לסיר מרק גדול שהיה מורם מעל לשולחן.
כל פעם שהסטודנט אכל, הקערה התמלאה לבדה מחדש ללא ידיעתו בעזרת כוח הכבידה.
מולם ישבו 2 שאכלו מאותה קערה ללא צינורית.

לאחר 20 דקות של אכילה (ושיחה קולחת) הופסקה הארוחה.
הסטודנטים נשאלו כמה קלוריות אכלו לדעתם.
אלו עם הקערות הרגילות אכלו בממוצע 250 מ"ל.
אלו עם הקערות המתמלאות אכלו בממוצע 420 מ"ל.
כולם אמרו שהמרק היה טעים וממלא, למרות שחלק אכלו פי 2.
וכולם חשבו שאכלו כ 127 קלוריות, למרות שחלק אכלו כמעט פי 2 קלוריות.
מעניין לא?
ואני מעז לנחש שגם אני הייתי נופל בפח.

מאז שקראתי את הספר הזה גיליתי שאני הרבה יותר דומה ל"המון" מאשר שונה ממנו.
זה קצת מדכא, אבל בזכות הספר גיליתי כמה שיטות פשוטות להמנע מאכילה מיותרת.
אני מזהיר אתכם מראש: רוב הטיפים יראו לכם ברורים, פשוטים ואפילו טפשיים.
אבל...מזכיר לכם את המסקנה של המחקר: גם אם אנחנו חושבים שאנו יודעים... זה עדיין משפיע עלינו:

1. ראו את המזון לפני שאתם אוכלים – הניחו את המזון על הצלחת ואל תאכלו ישירות משקית, מקופסה או מכלי הבישול.
2. ראו את המזון בזמן שאתם אוכלים – מעניין כי אם אנו רואים כמה כבר אכלנו או שתינו (משאירים את הבקבוקים הריקים על השולחן, או את עצמות כנפי העוף האכולות) יש נטייה ברורה לאכול פחות...
3. הקטינו את מידות הקופסאות והשקיות – ככל שהאריזה ממנה תשפכו מזון אל הצלחת גדולה יותר, כך תאכלו יותר. באופן סטטיסטי תאכלו 20%-30% יותר מרוב סוגי המזון.
4. הקטינו את מידת הצלחות, הקערות והכוסות – אנו נוטים למזוג 30% יותר לכוס רחבה מאשר לכוס צרה. נשמע טיפשי? זה הוכח מחקרית!

אוקי, עכשיו ממליץ לאמץ את אחד הרעיונות פשוטים ולרוץ איתו.
חישבו על זה – אם אתם אוכלים בממוצע 20% פחות בכל ארוחה ועדיין שבעים, אתם לא עולים במשקל 20% בממוצע בכל שנה...הכולסטרול, הטריגליצרידים, הסוכר והעייפות כולם נשארים בריאים ותקינים...
ועכשיו אתם - ספרו לי כאן על השיטות שלכם להימנע מאכילה מיותרת.
כדי שכ-ו-ל-ם (שחושבים דומה מאד אליך)
יוכלו לגלות איך לשמור על משקל תקין,
לרדת במשקל ולמנוע סיבוכים בעתיד!
נ.ב הספר מומלץ מאד למי שרוצה לרדת במשקל, ולמי שרוצה לדעת עוד על מה מפעיל אותנו...ותודה ענקית למאשה מטיס-שריד שהעבירה אליי את הספר, ביחד עם עוד לפחות 50 נוספים...
הנה הלינק לספר המיוחד והמרגש של מאשה "המזון כמשל" – על התמודדות עם בעיות אכילה
המקור לבלוג:  "אכילה בהיסח הדעת – מדוע אנו אוכלים יותר ממה שנדמה לנו", ד"ר בריאן וואנסינק.
                      הוצאת פוקוס 2007 (תרגום – יהודית ברלב)

לקפוץ או לא לקפוץ?

ב-18 ליולי 2010, אני קופץ.
זה דיי מפחיד לקפוץ.
הקפיצה שלי היא מעבר למצפה גיתה שבגליל המערבי.
שעה וחצי נסיעה מהבית הנוכחי שלי שבכפר ויתקין.
רחוק מהמשפחה ומהחברים.
רחוק ממה שאני מכיר.
(אל דאגה, הקליניקה בעמק חפר נשארת)

התחלתי לשים לב לתופעה מעניינת.
כשאני מספר לאנשים שאני תכף עובר, לא מעט אומרים לי שהם גם היו רוצים, אבל "זה רחוק, אין עבודה, רחוק מהמשפחה ומהחברים".
ואללה, אותם החששות כמו שלי בדיוק.

אישתי ואני מתלבטים כבר כמה שנים בנושא.  כל הזמן אמרנו "טוב עוד מעט, עוד כמה שנים"...
והשנים עברו.
יום אחד, לפני כמה חודשים ישבנו בסלון, מדברים.  מתלבטים שוב בסוגיה הנדושה - לעבור או להשאר?
ופתאום זה קרה - החלטנו להחליט.
אצלנו השאלה המכריעה הייתה - מה אם יש לנו עוד שלוש שנים לחיות?אני מת על השאלה הזו (תרתי משמע).  היא כל כך חזקה ומייד דוחפת הצידה את כל מה שלא חשוב.  את כל מה שמפריע לי להתרכז בעיקר.
והעיקר כאן הוא איכות החיים שלי ושל המשפחה שלי.  הקצב שאני רוצה לחיות בו.  הסביבה בה אני מבקש להסתובב.  הנוף, הטבע, השקט.

הקטע המצחיק הוא שידענו/תי את זה כבר מזמן, אבל היינו צריכים להתבשל בזה עוד קצת.
וחשבתי שאני צריך לחכות עד שארגיש בנוח עם ההחלטה. וזה הקשקוש הגדול ביותר...

במצבים כאלו, בהם אתה מנתר אל עבר החדש והלא מוכר, אתה לא תרגיש בנוח.
תמיד יהיו פרפרים בבטן, תמיד יהיו חששות, מועקות, פחדים, לחצים וכאבים לא מוסברים בכל מיני מקומות.

זה מה יש.  ככה אנחנו בנויים.
וככה אני למדתי את השיעור הזה.

עכשיו אני זורק אליכם את הכפפה -
אם אתם באמצע או בסוף הקורס "תזונה בריאה - המדריך למשתמש" (ואם עוד לא נרשמתם, אז למה אתה מחכים?  זה בחינם!) אז יש הרבה שינויים שדירבנתי אתכם לעשות.

רבים כבר שלחו לי במייל שאלות, תודות ועידכונים לגבי השינויים שהם עוברים.
האמת היא שזה מרגש בטרוף לשמוע כמה המידע הזה עוזר לשפר את ההרגשה ואת רמת חיוניות.
אבל... יש גם קשיים.
וגם אתם נדרשים בפירוש להביא קפיצת באנג'י לא קטנה, מי יותר ומי פחות.
וזה לא נוח!  ברור שזה לא נוח!  זו המהות של השינוי!  ככה זה...אז כדי להקל על השינוי אני פותח רשמית את הבלוג לשיתופים שלכם.
הנה כמה שאלות לשאול את עצמכם לפני שאתם מגיבים בבלוג:
אילו שינויים ניסיתי ליישם?
מה היה לי קל?
מה היה לי קשה?
האם שיתפתי משפחה וחברים בשינויים שלי?
מה הדבר הכי משמעותי שעשיתי מאז שהתחלתי את הקורס?

קדימה, מחכה לשמוע מכם...
ארי.